פילוסופיה במי שפיר‏

Posted by Liat on 07/11/2009

שני המשפטים שמתחרים באופן צמוד על התואר - "המושמעים ביותר במהלך ההריון שלי" הם: "מותר לגעת? ו-"את לא נורמלית שאת לא מורידה הילוך את לא יודעת מה מחכה לך".

ה-"מותר לגעת"? קל יותר להתמודדות ולזכותי ייאמר שעד היום (חודש שמיני, אבל מי סופר) אפשר לספור על יד אחת את מספר הידיים שזכו להתקרב לי לבטן. המשפט השני, לעומת זאת, הוא כבר ענין אחר לגמרי.

אני עצמאית. אני עצמאית ונהנית מכל רגע. גם המדינה נהנית מאד מהיותי עצמאית עד כדי כך שהיא חשה שותפות מלאה עם המאמץ שלי ולוקחת לי חצי מהכסף כל חודש-ברכות למדינה. אני עצמאית גם בחופשת הלידה, אבל מסתבר שגם המדינה לוקחת ולא בדיוק נוטה להשתתף אתי במאמץ המלחמתי של חופשת  הלידה - הענין הזה מורכב מזוטות בירוקרטיות קטנות, שאם לא נערכים אליהן בזמן (דהינו שנה וחצי לפני) המדינה תברך אותך במשו כמו 33 שקלים ושלושים אג לכל חודש של חופשת לידה-ותקני לך משהו יפה, אה?

אז חשבנו שזו תהיה סיבה נהדרת שהגבוה ייצא לחופשת לידה, הוא יוכל להשתתף ואני אוכל להמשיך לעבוד ולהיות בבית אבל אז התברר, שוב, שהמדינה, חברתי הטובה בשוטף, לא רואה בעין יפה את האופציה הזו אלא אם כן אני מוכיחה שאני עובדת מחוץ לבית-דהינו מביאה חוזה שכירות וחשבוניות שמוכיחות משרד פעיל. אהה. כבר. רק רגע.

לתוך כל בליל הבירוקרטיה הזה, נכנסת העובדה שאני בתקופת שיא. אני עובדת בטירוף ונהנית מכל רגע. שניים מהפרויקטים הם מיזמים חדשים שתלויים לחלוטין בזמן, ביכולת והאנרגיות שלי הפרויקט השלישי תובעני ומאתגר וכולם נמצאים בשלב ההתחלה.

רגע של כנות

עם ותק של שמונה חודשי הריון אני מרגישה שהתקופה הזו רצופה בשקרים, חצאי אמיתות, קונספירציות ומעניקה מעט מאד מקום לכנות. זה לפחות מה שאני חווה. אני יכולה לשתף אתכם בעובדה אחת - על הפוסטים ההריוניים שכתבתי פה במהלך החודשים האחרונים קבלתי המון מיילים פרטיים ומעט מאד תגובות. כל המיילים שקבלתי הביעו תחושת הזדהות והסכמה וכולם ללא יוצא מן הכלל בקשו שלא אפרסם את התגובה. למה?!

מה ככ נורא בלתת לעוד אלפי נשים את האפשרות להבין שהתקופה הזו מורכבת מהמון צדדים ושכל אחת חווה אותה אחרת. למה לא לתת הזדמנות לנשים שעבורן התקופה הזו היא גם קשה, שמנה, לא חיננית, מפוצצת חרדות ופחדים, מגבירה חרדות וחששות, מאיימת, לחוצה, מאתגרת זוגיות, מאיטה (הכל מאיברים ועד שנינות מחשבתית). למה זה בסדר לדבר על זה בחדרי חדרים ובספסלים בשדרה אבל לא לכתוב על זה ולחתום ליד?  הסגר הזה מביא לתחושה קשה של בדידות וחוסר הבנה ומשאיר רבות מההריוניות בתחושה שהן אלו שהמציאו את רוב התהיות/הקשיים/החרדות והפחדים מה שרחוק ככ מהמציאות. אני מציעה אופציה חדשה-שיתוף וכנות, תנסו את זה זה עשוי להפחית את הבחילות.  

אני מתעסקת כבר הרבה שנים בענייני נשים - בשנים האחרונות בעיקר בתחומים שקרובים אלי-יזמות היטק וטכנולוגיה. אני יודעת בדיוק מה עובר על נשים בהריון או אחרי לידה ועד לפני שמונה חודשים הכל היה בגדר סיסמאות כי אין מה לעשות רק שאת שם את מבינה לחלוטין מה זה כולל. קלי להבין עכשיו למה הרוב המוחץ של היזמות הנשית בארץ מתחילה אחרי לידה ראשונה. התשובה היא, בעיקר בגלל שדי הרבה נשים נפלטות ממעגל העבודה אחרי חופשת הלידה בעיקר אם הן עובדות בתחומים תובעניים שקודם יכלו לתת בהן 10-12 שעות ואחרי הלידה יום העבודה שלהן התקצר בחצי וכן, גם סדר העדיפויות…וזו אולי תמצית הענין..

קטונתי מלפתור את קונפליקט האמהות/קריירה/זוגיות/מעבידים/כסף/ילדים - הקונפליקט הזה כאן ונראה שיחזיק מעמד יפה לפחות כמו הקונפליקט הישראלי פלשתינאי. אבל אני רוצה לתת פה עוד אופציה ובאותה נשימה לומר - אני לא נביאה. אין לי שמץ של מושג מה יקרה אחרי הלידה, הכל יכול לקרות, הכל יכול להשתנות אבל אני רוצה לשמור לעצמי את האופציה שגם אם דברים ישתנו, וגם אם לא, עדין אוכל להיות כנה עם זה ולא לפחד לומר - כן, אני עובדת ואני מתה על העבודה שלי וכן אני אמא ואני מתה על הילד/ה שלי והחלק הראשון לא יגרור הרמת גבה ותהיות קשות, כי זו תהיה ההחלטה שלי והבחירה שלי ומה שאבחר טוב לי ומה שטוב לי-ככה למדתי בדרך הקשה-משפיע על כל מה שאני עושה ומי שמסביבי.

אני רוצה לשמור לעצמי את האופציה שגם כשהכל ישתנה, עדין יהיה לגיטימי לומר - הי, יש לי עסק וקריירה וקשה לי ואני מבולבלת ואני זקוקה לעזרה ולטיפים ולמנטורית שכבר התנסתה בזה והמלצות על גאדג'טים שיקלו - וכל זה בגלוי, מבלי להרגיש שאני פוגעת באלו שבחרו אחרת, מבלי שיצקצקו עלי ומבלי שארגיש כמו שאני מרגישה כבר שמונה חודשים-אחרת ו- לבד..

אשמח אם תחשבו על זה. אשמח לשמוע ולקרוא מה דעתכן.