הריון וקולינריה -לא מה שחשבתם‏

Posted by Liat on 24/08/2009

אם לשים רגע בצד את השמחה הבלתי נתנת לתיאור של הגבוה לבשורת ההריון, ניתן לומר בפה מלא שקולינרית וויז ההריון הוא הדבר הכי נורא שקרה לו…

הקדמה קצרה

עד שפגשתי את הגבוה (ארבע שנים אחורה, מידה 36), חייתי בעיקר על שאריות של טייקאווי, מרלבורו לייט וסופים של בקבוקי דיאט קולה. עבדתי אז בין 18-20 שעות ביום ובאופן כללי, הייתי נס של הטבע. 

בפגישה השניה שלנו הגבוה הזמין אותי לארוחת ערב. לא היה לי מושג שיש דבר כזה אבל שיתפתי פעולה והגעתי בזמן. מיותר לציין שטעמתי אולי שני ביסים מכל תבשיל שהיה מונח על השולחן הענק בחדר האוכל של הגבוה(חדר לאוכל - וואוו, כמה מושגים חדשים בערב אחד!) וכעבור משהו כמו 10 דקות פרשתי לסלון בתואנה שאני מפוצצצת.

הקשר הקצר שלנו כמעט והסתיים בעקבות התקרית הזו. הגבוה נעלב עד עמקי סיריו ואני הרגשתי שלא אוכל לעמוד בעול הקולינרי הזה.  אבל המציאות והתרבד טפחו על פני. עברנו לגור יחד ואט אט בלוטות הטעם שלי פיתחו אישיות משל עצמן וכך נפרדתי תחילה מהסיגריות ובהמשך מהרגלי הג'אנק ובסוף, כן וסליחה ינון לנדנברג - גם מהדיאט קולה.

חזרה להיום

בשנתיים האחרונות, אנחנו אוכלים בעיקר אורגני ובריא. כן, כן, עד לפני כחמישה חודשים ניתן היה למצוא אצלנו במקרר את כל הקלישאות האפשריות על אוכל בריא ואורגני - קינואה, ממרח עדשים, נבטוטים, עוגיות גרנולה - הכל מעשה ידיו של הגבוה שעבר סופית לעולם הבישול הבריא על טהרת האורגני ונהנה מכל רגע!

לפני חמישה חודשים

זה לקח בערך 3 דקות מרגע הידיעה שאני בהריון ועד השינוי הקולינרי הסוחף והמשמעותי שעברתי. תוך דקות (נשבעת! זה מה שזה לקח), השתנה לי הטעם, הריח, החשק והסטייט אוף מיינד הקולינרי. הסערה הבלתי מוסברת הזו גרמה לי לטלטלה מטורפת לא רק מבחינה קלורית אלא בעיקר מבחינה גופנית. כל מיני דברים שלא אכלתי שנים (מי אמר ביסלי בצל?!) נכנסו לי לפתע לגוף ושיא השיאים היה שנתפסתי על חם בשבוע 10 במקדונלדס בסנטר (תוך כדי סינון שיחה והכנת הרוטב הסודי שלי על המגש) אקט כמעט בלתי נסלח.

מאז המצב החמיר. בשבוע שעבר קרה לנו ארוע הבהרט שאחריו היה ברור שנכון לכרגע הכל השתנה ושאם לא נסתגל במהרה למצב החדש - יהיה קרייסס.

צריך להבין, שגם ככה אני בעלת חושים מחודדשים פלוס פלוס. אני שומעת שקיות ברוח מרדיוס של קילומטרים ומחשבות של אנשים שמתכוונים לאכול ענבים. לא חשבתי שזה אפשרי, אבל ההריון חידד לי את החושים עד לרמת פול ווליום שגורמת לכך שמאד קשה לי בימים אלה להימצא בחברת המין האנושי (או אולי למין האנושי בחברתי?). בכל מקרה, לפני כ-3 חודשים בערך הובהר שנכון לתקופה זו, על כל תבשיל שיוצא תחת ידיו של הגבוה להיות חף מכל תבלין, מגניבות וטוויסטים. על התבשילים להיות פשוטים ברמת הקטשופ ומקסימום עם מעט מלח - חלילה לא משהו שיש לו ריח.

בערב של ארוע הבהרט, מתתי מרעב (לשם שינוי) וחזרתי הביתה מיום עמוס. כל הדרך דמיינתי לי את הקציצות הפשוטות והאדומות שוכבות להם ליד הפתיתים התמימים ונטולי החיספוס וממתינים לי בהכנעה.

אבל כבר בחדר המדרגות הרחתי שמשהו לא בסדר וכשנכסתי הביתה זה תקף אותי - גל ריח שלא השתמע לשתי פנים!! בצעדים מהוססים ושתי אצבעות על האף התקרבתי למטבח ושאלתי את השף בחשדנות מה הוא הוסיף לקציצות. השף טען להגנתו "ששום דבר רק קצת מלח" וחזר לערבב תוך שהוא כמעט טובל את ראשו בסיר. אבל הריח היתמר מעל הסיר ובמהירות החל לעטוף את כל חדרי הבית ואת הפרווה של שלומי. השף המשיך לטעון להגנתו ש"אין שום תבלין" אבל  לאחר איומים קשים הודה בראש מורכן שלא עמד בפיתוי והכניס קורט של בהרט לתוך הקציצות.

מיותר לציין הוא לא עושה את זה יותר. אני חושבת שהתגובה שלי לריח הבהרט שמילא את הבית אחרי התקרית הזו, הבהירה חד וחלק שאין שום סיכוי לשום תבלין לחמוק מאפי ושנכון לכרגע אין שום אפשרות לעצמאות קולינרית - שניצל, פתיתים, פירה וקטשופ מקסימום סלט חסה עם קצת אגוזים. זהו.

אין מה לומר, הכי כיף לחיות עם שף.

*תודה ממי, אתה מס 1 ואני מקוה שתמשיך לבשל לי עוד הרבה הרבה פתיתים ופסטה ברוטב אדום של "מפעל הזנה". אתה רואה איזה מזל שזה רק 9 חודשים?!