Posted by Liat on 07/12/2009
"נשים אינן מאיישות את ראש הפירמידה, כיוון שהן נתקעות בבסיסה - מקום שבו יש דרגות נמוכות והשכר נמוך - שם אפשר למצוא נשים רבות, אבל ככול שעולים גבוה יותר בפירמידה מתמעט מספר הנשים והשכר עולה. לא תקרת הזכוכית מונעת קידום נשים לעמדות בכירות - פשוט אין נשים שידפקו על התקרה" (מתוך: מי תשבור את תקרת הזכוכית? על מעמד הנשים בשוק העבודה, בן ישראל, 2002)
שוב חשבתן על רעיון ונתקלתן בקושי להתקדם וליישם אותו? יש לכן פתרון מעולה שיכול להירשם כפטנט אבל אין לכם מושג איפה להתחיל ולמי לפנות? אנחנו פה כדי לעזור לכן להגשים את החלום, ולעשות את הצעד הראשון בדרך להפיכת הרעיון לסטארט- אפ מצליח, להכיר צוות מקצועי פוטנציאלי ולהבין איך אפשר להתקדם בדרך אל הגשמת המיזם שלך!
הבלוג הטכנולוגי ניוזגיק מזמין אתכן לסטארטאפ וויקנד ישראל. המקום בו רעיון הופך למיזם שיכול להפוך - לסטארט-אפ מצליח.
"סטארטאפ וויקנד זה לא רק אירוע, זה קונספט של אירוע פתוח ליזמים ורעיונות – ה open source של סטארטאפים" , אומר אמיר הראל, אחד מהמארגנים של האירוע פה בארץ. הרעיון שעומד מאחורי הכנס הוא לכנס את מיטב המוחות בתחום האינטרנט והמובייל לסוף שבוע אחד בו יציעו המשתתפים רעיונות שונים בתחומי הפיתוח הטכנולוגי ויעבדו על הקמתם.
האירוע אינו מיועד רק לאנשי היי-טק ותוכנה - שכן כדי ליצור חברת סטארט אפ, צריך להיות צוות מגוון המורכב מאנשים ממקצועות שונים וראש פתוח" מדגיש הראל, "כדי ליצור חברת היי-טק צריך גם אנשי שיווק, עיצוב, בדיקת תוכנה, עורכי דין ובכלל אנשים עם ראש יצירתי ופתוח. "המטרה היא להכיר אנשים, ולפתח טכנולוגיות ורעיונות תוך כדי עשייה ויצירה. לא מעט חברות הייטיק יצאו מסוף השבוע הזה ואני חושב שאין מקום שמתאים יותר מישראל, ארץ יזמות, לארגון אירוע שכזה ".
סטארטאפ וויקנד ישראל יערך בין ה 16-18 בדצמבר בבית יבמ בפתח תקוה. בסוף האירוע יציגו כל הצוותים את הפרוייקטים אשר עבדו במשך האירוע בפני פאנל של שופטים מ Gemini, Genesis Partners, Google, IBM ועוד חברות מובילות, אשר יתן משוב לכל צוות מציג ולבסוף יבחר את הסטארטאפ המנצח אשר יקבל חבילת פרס בשווי של עשרות אלפי שקלים שיעזור להם להקים חברה אמיתית.
ההרשמה לאירוע עולה 175 שקלים , ועד כה נרשמו יותר מ 100 אנשים (ובערך 10 נשים…) אנחנו רוצים שגם אתן תהיו איתנו שם ובדיוק לשם כך, גייסנו שני כרטיסים להגרלה מבין הנרשמות לכנס. את ההרשמה לכנס יש לבצע באתר הכנס תוך שימוש בקוד ההנחה swinewsgeek, מה שיקנה לכם את הזכות להשתתף בהגרלה על כרטיס חינם לכנס. ההגרלה תערך ביום שלישי הבא והזוכות בהגרלה יקבלו החזר מלא על עלות הכרטיס.
תרגישו חופשיות להעביר הלאה את המסר למי שלדעתכן זקוקה לו - זה חשוב וזה אפשרי
Posted by Liat on 30/11/2009
מזל טוב! לבלוגלה נולד אח קטן. בינתיים מדובר בגרסה אינטרנטית אבל כמה שהוא יפה.
לפני כחצי שנה פגשתי את גלית ליפשיץ מלמד (אפשר לקרוא הכל על רגע הכרותנו פה) ויצאנו יחד לדרך מרגשת ומאתגרת שבסופה נולד הבלוג הנוצץ והמקסים - www.blingbling.co.il שמרגש את שתינו מאד ושמיועד לאמהות ולאמהות שבדרך.
בלוגלה נשארת האחות הגדולה ומקומה מובטח.
אני מזמינה אתכם/ן להיכנס לאח הקטן ולהביע דעתכם/ן - נשמח מאד לשמוע, לקרוא ולהפנים.
Posted by Liat on 07/11/2009
שני המשפטים שמתחרים באופן צמוד על התואר - "המושמעים ביותר במהלך ההריון שלי" הם: "מותר לגעת? ו-"את לא נורמלית שאת לא מורידה הילוך את לא יודעת מה מחכה לך".
ה-"מותר לגעת"? קל יותר להתמודדות ולזכותי ייאמר שעד היום (חודש שמיני, אבל מי סופר) אפשר לספור על יד אחת את מספר הידיים שזכו להתקרב לי לבטן. המשפט השני, לעומת זאת, הוא כבר ענין אחר לגמרי.
אני עצמאית. אני עצמאית ונהנית מכל רגע. גם המדינה נהנית מאד מהיותי עצמאית עד כדי כך שהיא חשה שותפות מלאה עם המאמץ שלי ולוקחת לי חצי מהכסף כל חודש-ברכות למדינה. אני עצמאית גם בחופשת הלידה, אבל מסתבר שגם המדינה לוקחת ולא בדיוק נוטה להשתתף אתי במאמץ המלחמתי של חופשת הלידה - הענין הזה מורכב מזוטות בירוקרטיות קטנות, שאם לא נערכים אליהן בזמן (דהינו שנה וחצי לפני) המדינה תברך אותך במשו כמו 33 שקלים ושלושים אג לכל חודש של חופשת לידה-ותקני לך משהו יפה, אה?
אז חשבנו שזו תהיה סיבה נהדרת שהגבוה ייצא לחופשת לידה, הוא יוכל להשתתף ואני אוכל להמשיך לעבוד ולהיות בבית אבל אז התברר, שוב, שהמדינה, חברתי הטובה בשוטף, לא רואה בעין יפה את האופציה הזו אלא אם כן אני מוכיחה שאני עובדת מחוץ לבית-דהינו מביאה חוזה שכירות וחשבוניות שמוכיחות משרד פעיל. אהה. כבר. רק רגע.
לתוך כל בליל הבירוקרטיה הזה, נכנסת העובדה שאני בתקופת שיא. אני עובדת בטירוף ונהנית מכל רגע. שניים מהפרויקטים הם מיזמים חדשים שתלויים לחלוטין בזמן, ביכולת והאנרגיות שלי הפרויקט השלישי תובעני ומאתגר וכולם נמצאים בשלב ההתחלה.
רגע של כנות
עם ותק של שמונה חודשי הריון אני מרגישה שהתקופה הזו רצופה בשקרים, חצאי אמיתות, קונספירציות ומעניקה מעט מאד מקום לכנות. זה לפחות מה שאני חווה. אני יכולה לשתף אתכם בעובדה אחת - על הפוסטים ההריוניים שכתבתי פה במהלך החודשים האחרונים קבלתי המון מיילים פרטיים ומעט מאד תגובות. כל המיילים שקבלתי הביעו תחושת הזדהות והסכמה וכולם ללא יוצא מן הכלל בקשו שלא אפרסם את התגובה. למה?!
מה ככ נורא בלתת לעוד אלפי נשים את האפשרות להבין שהתקופה הזו מורכבת מהמון צדדים ושכל אחת חווה אותה אחרת. למה לא לתת הזדמנות לנשים שעבורן התקופה הזו היא גם קשה, שמנה, לא חיננית, מפוצצת חרדות ופחדים, מגבירה חרדות וחששות, מאיימת, לחוצה, מאתגרת זוגיות, מאיטה (הכל מאיברים ועד שנינות מחשבתית). למה זה בסדר לדבר על זה בחדרי חדרים ובספסלים בשדרה אבל לא לכתוב על זה ולחתום ליד? הסגר הזה מביא לתחושה קשה של בדידות וחוסר הבנה ומשאיר רבות מההריוניות בתחושה שהן אלו שהמציאו את רוב התהיות/הקשיים/החרדות והפחדים מה שרחוק ככ מהמציאות. אני מציעה אופציה חדשה-שיתוף וכנות, תנסו את זה זה עשוי להפחית את הבחילות.
אני מתעסקת כבר הרבה שנים בענייני נשים - בשנים האחרונות בעיקר בתחומים שקרובים אלי-יזמות היטק וטכנולוגיה. אני יודעת בדיוק מה עובר על נשים בהריון או אחרי לידה ועד לפני שמונה חודשים הכל היה בגדר סיסמאות כי אין מה לעשות רק שאת שם את מבינה לחלוטין מה זה כולל. קלי להבין עכשיו למה הרוב המוחץ של היזמות הנשית בארץ מתחילה אחרי לידה ראשונה. התשובה היא, בעיקר בגלל שדי הרבה נשים נפלטות ממעגל העבודה אחרי חופשת הלידה בעיקר אם הן עובדות בתחומים תובעניים שקודם יכלו לתת בהן 10-12 שעות ואחרי הלידה יום העבודה שלהן התקצר בחצי וכן, גם סדר העדיפויות…וזו אולי תמצית הענין..
קטונתי מלפתור את קונפליקט האמהות/קריירה/זוגיות/מעבידים/כסף/ילדים - הקונפליקט הזה כאן ונראה שיחזיק מעמד יפה לפחות כמו הקונפליקט הישראלי פלשתינאי. אבל אני רוצה לתת פה עוד אופציה ובאותה נשימה לומר - אני לא נביאה. אין לי שמץ של מושג מה יקרה אחרי הלידה, הכל יכול לקרות, הכל יכול להשתנות אבל אני רוצה לשמור לעצמי את האופציה שגם אם דברים ישתנו, וגם אם לא, עדין אוכל להיות כנה עם זה ולא לפחד לומר - כן, אני עובדת ואני מתה על העבודה שלי וכן אני אמא ואני מתה על הילד/ה שלי והחלק הראשון לא יגרור הרמת גבה ותהיות קשות, כי זו תהיה ההחלטה שלי והבחירה שלי ומה שאבחר טוב לי ומה שטוב לי-ככה למדתי בדרך הקשה-משפיע על כל מה שאני עושה ומי שמסביבי.
אני רוצה לשמור לעצמי את האופציה שגם כשהכל ישתנה, עדין יהיה לגיטימי לומר - הי, יש לי עסק וקריירה וקשה לי ואני מבולבלת ואני זקוקה לעזרה ולטיפים ולמנטורית שכבר התנסתה בזה והמלצות על גאדג'טים שיקלו - וכל זה בגלוי, מבלי להרגיש שאני פוגעת באלו שבחרו אחרת, מבלי שיצקצקו עלי ומבלי שארגיש כמו שאני מרגישה כבר שמונה חודשים-אחרת ו- לבד..
אשמח אם תחשבו על זה. אשמח לשמוע ולקרוא מה דעתכן.
Posted by Liat on 07/10/2009
חודש שביעי עוד שניה וחצי. כל מי שמכיר אותי לא דמיין שאחזיק מעמד כ"כ הרבה זמן - כמה סבלנות שאלוהים יעזור!!! אנלא יודעת איך אבל לנשים עם הפרעות קשב וריכוז חיבת להיות תקופת הריון מתומצתת - 9 חודשים?! השתגעתם?! עכשיו, ברור שכשמבינים שהעובר צריך להתפתח וזה לוקח 9 חודשים (למרות שאם מסתכלים עלי ועל רוב חברותי לדוגמא לא בטוח שגם תקופת הזמן הזו מספיקה) אז אם מסתכלים על הצד של העובר, אפשר להבין את נגזרת הזמן וכאן כנראה מתחילה ההתחשבות ביצור קטן וחסר ישע שעומד לשנות את עולמי ועולמנו (ולספק מלא תוכן לפה ולמיזם השני שלי-בדרך!)
ההריון לא מפסיק להפתיע אותי. ואני בחורה שראתה דברים, כן? כמעט כל יום יש איזו הפתעה שקשורה בד"כ למדע הרפואה או סתם לאיזה רופא. הבדיקות בהריון לא לוקות בחוסר יצירתיות ולזכותן ייאמר שרובן מאפילות על הרבה רעיונות קריאיטיביים שהיו לי.
קחו למשל את ה"סקירה המורחבת" או בשמה הנפוץ יותר - "סקירה שנייה" - מלבד העובדה שזו (עוד) סיבה לקופת החולים שלך לגזול ממך עוד מאות (ואלפי שקלים) מבלי להחזיר) מדובר בבדיקה ששקולה לביקור בחללית של מסע בין כוכבים כשאת תפקיד וויליאם שטנר ממלא איש עם חלוק לבן שמחובר למיקרופון ומקרין אותך וחלקים נבחרים מהעובר שלך על מסך פלזמה 68 אינץ כשהכל מוקלט ונצרב לתוך סידי כדי שתוכלי להשמיע לילד/ה שלך איך ירדו עליו עוד כשהיה ברחם. מהמם.
בכלל, מסקנה עצובה אבל חשובה אם את בענין הריון אבל טרם הלכת על זה - לבדוק טוב טוב מה קופת החולים שלך מציעה ובמה ב ד י ו ק היא משתתפת אתך ) ולא, ליווי מנטלי לא נחשב פה. אם הייתי יודעת אז מה שאני יודעת היום אין ספק שהיתי נוטשת את "מכבי" לטובת קופה אחרת אדיבה יותר. מומלץ להיכנס לפה ולבדוק…
הסקירה המורחבת באה לשמח אותך! היא לוקחת כמעט שעה והיא בעצם הדבר הכי קרוב להיכרות אישית עם העובר שלך בעודו ברחם - הבדיקה עוברת על כ ל חלקי הגוף הפנימיים והחיצוניים ומסמנת גדלים, גבהים ומשקלים של יצור קטן וחף מפשע שכבר שופטים אותו על איך שהוא נראה (רק שייצא בריא ושלם, יפה ועשיר, כן?). בערך ב-90% מהבדיקות ובד"כ לקראת סוף הבדיקה יגיד הרופא (ויפתח בשיעול קטן) "ממממ, אני רואה פה משו לא לפי הפרמטרים". אל תדאגי! זה נפוץ כמו שפ"ח ובכל זאת, הי עדיף לדעת לא? ברוב המקרים, ולאחר מעקב נוסף יתברר שהכל בסדר ושה-"קיבה הקטנה"/"הריאה המוגדלת"/"הכליה הנוספת" - הסתדרו מאליהן וכל שנותר לך הוא שאר 9000 החרדות האחרות שאת עסוקה בהן 247.
בדיקה סופר יצירתית שגיליתי השבוע היא - "העמסת סוכר". טוב, פה כבר באמת מדובר על פיסגה קריאייטיבית שכוללת הגעה לקופ"ח עד השעה 7:30 בבוקר (מזל שאת גם ככה לא ישנה אז למי אכפת) ושתיה של חצי כוס נוזל שמזכיר לימונדה מקולקלת במסעדה בסיני, כל הטוב הזה מעורבב עם מים חמים וקצת קרח. עכשיו תחכי שעה.
עכשיו, רק בשביל לסבר את אוזניו של מי שלא ברור לו מה אשה בהריון אוכלת, אבהיר רק שמדובר בגן עדן נדיר של פחמימות ריקות מאד, סוכרים ושאר מזיקים - כל אלה נמדדים לך בדם ועשויים לשנות לך את המצב רוח תוך 24 שעות כי אם התוצאה שלך יצאה גבוהה מדי, את מוזמנת לבלות 4 שעות בקופ"ח והפעם לשתות את הלימונדה המקולקלת ארבע פעמים ולהימדד אחרי כל פעם! מי חשב על הבדיקה הזו?!! ולמה?! למה?!
ריאליטי צ'ק
גם אם תנסי להימנע מהמשפט - "אני אוריד את זה אחרי הלידה", סביר להניח שבשעה שתיים בלילה בעודך מסתובבת כנרקומנית בעיר (או שולחת את בנזוגך) ומחפשת פרוזן יוגורט/פיצה/המבורגר/קרפ עם נוטלה - סביר שלא תצליחי וכך, בעודך נוטפת נוטלה תמצאי את עצמך לוחשת בשקט - "אני כבר אוריד את זה אחרי הלידה"/מהחדר לידה אני יוצאת למכון כושר". אהמ, בדיקת מציאות קצרה העלתה כי זה לא בדיוק עובד ככה ולכן מומלץ בכל זאת טיפה, למתן. טיפה.
אחת העובדות המצערות יותר קשורה לפן החברתי. אני טיפוס של אנשים, יעידו כל האנשים שמכירים אותי ובכל זאת מאז הריון אני נוטה להסתגר בביתי ולעשות פגישות במרחק של 5 דקות טופ. למה? כי ההזדהות שאני חשה כשאני מחוץ לבית עם חיות מוגנות גדולה עלי וקשה לי. הישראלי הממוצע שגם ככה לא סובל מביישנות יתר או הפנמה מוריד את כל העדינות שעוד נותרה בו כשהוא פוגש הריונית ברחוב (הטקסט מיועד לנשים וגברים כאחד) והטקסטים שהוא פולט - "אוכלים בלי חשבון איזה כיף"/"יפה לך המראה המלא" / "את בתשיעי"? - הן פנינים שקשה מאד להתמודד אתן בלי אלימות.
בכלל, קשה לי מאד למצוא דברים חיוביים ו/או חינניים בתקופה הזו. מצטערת. לכל מנפנפי ה-"זו התקופה הכי יפה לאשה" נותר לי רק לומר - NOT זו תקופה (עלק תקופה כמעט שנה זה יותר פרק חיים) שמזכירה יותר נסיעה בלופ ב-"בלק ממבה" בלונה פארק בלי אפשרות לרדת. נהדר, לא?
אני מתנחמת בעובדה שהתקופה הזו גורמת לי לעבוד במרץ על שני מיזמים (אוכל ואמהות, סבלנות כבר יוצא) שגורמים לי לחייך בכל רגע שאני חושבת עליהם (רוב הזמן) ובעובדה שכל הלקוחות שלי יוצאים מגדרם בשביל לרצות אותי (חבל שזה רק 9 חודשים!) ומאושרים למדי מהעובדה שפתאום אני מוכנה לנסות כל מיני אוכלים ותבשילים שלא היו עולים על דעתי לפני. אני מעודכנת בקושי שמחכה שם בחוץ לאמהות בכלל ולעצמאיות בפרט וכן, אני מוטרדת קלות מאיך זה יעבוד אחר כך. (*קריאה מומלצת בענין) אבל האמת, שיותר מהכל אני מקוה שהכל יהיה בסדר ורק שיעבור בשלום ועם כמה שפחות דאגות, חרדות, לבטים וקשיים. אני מקוה ומאחלת לעצמי שיהיה הכי קל שאפשר ושכל הבדיקות שנותרו יהיו מעולות לטובה, אני מאחלת לעצמי שנה חבל על הזמן וגם לכם. ואם אתן הריוניות חמודות - שיהיה קל ומגניב. אמן.
Posted by Liat on 10/09/2009
בתמונה- לא ביל, גם ורוד לא יעזור לויסטה…
כולם מציינים את תופעת ה-"נסטינג" כאחת התופעות היותר מוכרות בטרימסטר השני שלישי להריון. כרגיל, אני יוצאת דופן ובמקום להתביית ולסדר מפיות בא לי לעשות כנסים, סמינרים וימי עיון. האמת, שאני חושבת על כנס כזה כבר תקופה ארוכה מאד ומאז המפגש האחרון של ה-F5 אני מהרהרת ביני לבין עצמי מה לעשות עם הרצון הזה.
אז החלטתי לעשות מעשה ולערוך כנס או יום עיון לא ממש משנה לי הטייטל, לקראת סוף אוקטובר. הכנס (או יום העיון) מיועד לנשים שהמילים - גאדג'טים, טכנולוגיה, אינטרנט, טוויטר, פייסבוק, ווב2, ווירלס, בלוגים, פורומים וארלי אדפטורס עושות להן נעים לפחות כמו זוג נעלים (לפחות אמרתי) ושרוצות לפגוש כמותן ואחרות באותו הלוקיישן.
למה רק נשים?
אני מוצאת את עצמי עונה על השאלה הזו מאז שהתחלתי להתעסק עם הנושא. ובכן, צריך להיות אשה בכנסים טכנולוגיים (אחת מתוך כל ה-4) בשביל להבין את הבדידות ששורה בד"כ על נשים שמסתובבות בכנסים טכנולוגיים או אינטרנטיים רחבים. כבר דברתי פה על הפלוס הגדול אבל האמת היא שאני יודעת איזו כמות של נשים שכנס כזה עשוי לרגש אותן ולענין אותן מאד נמצאת מסביבי ובא לי לפגוש אותן ולעשות הסטוריה של תור בשירותי הנשים בכנס טכנולוגי!
אז איפה זה עומד?
מתגבשת ועדת היגוי שזה שם אחר לכמה בחורות שוות במיוחד שיתכנסו לפגישה ארוכה וידונו בתכנים ובתחומי אחריות - בשבוע הבא. אם את רוצה להצטרף - אנא שלחי מייל וכתבי איזה תחום קרוב לליבך והאם היית רוצה להרצות / להשתתף בפאנל / לרכז את הנושא + כל הפרטים שלך, בהקדם.
מה חסר וצריך דחוף?
חסות - נשים וטכנולוגיה, אסטרוגן וגאדג'טים, Need I Say More???
לוקיישן - ת"א רצוי, חניה - חובה, מקומות ישיבה נוחים, מסך ברקו, במה (לא חובה), שירותים.
קי ספיקריות שרוצות להרצות ו/או להשתתף בפאנל
מחכה לשמוע מכן וגם מכם,
שנה טובה!
Posted by Liat on 09/09/2009
TMI היא המילה הכי שימושית שיש לי בהריון הזה. למי שלא יודע הפירוש המילולי הינו - טו מאץ' אינפורמיישן והפיזי - בכל רגע מאינסוף השבועות שההריון שלך אורך.
מדובר במגיפה שאין דרך אחרת לקרוא לה מאשר - "חוסר טקט משווע". מה גורם לבני אדם, אינטליגנטים בד"כ, לשכוח את כל החוקים בדבר עשה ואל תעשה כשהם פוגשים הריוניות ולספר להן את כל זוועות העולם שהם אי פעם שמעו/קראו/קר לחבר טוב שלהם - כל התשובות נכונות ולהגיב בתדהמה כשהצד השני (להלן - "אני") נכנס להתקף חרדה קשה???
הכתוב חל גם על פורומים וקהילות שמשמשים (לי כמובן) כחרב פיפיות - מצד אחד מקור מדהים ובלתי נדלה של מידע/ידע/המלצות וטיפים ומצד שני משהו באנונימיות מאפשר גם לסיפורי הזוועה לצאת לאויר העולם בלי מחסומים ועם המון המון מקום למחשבה ולחרדות חדשות, כשהרבה פעמים השרשור מקבל כל כך הרבה זנבות ושפמים שקשה לדעת מה היה המקור.
אני פונה אליכם, משלשלי המידע הטרגי - הריוניות הן דבר לא צפוי,רגיש ומתרגש בקלות. כל דבר הכי קטן עשוי לגרום להריונית מצויה להתקף חרדה קשה וללילות בלי שינה (שלא לדבר על ימים ולילות של נבירה בנבכי נפשו של גוגל) מדובר על תקופה שהיא בגדר תעלומה אחת גדולה החל מהשינויים הפיזיים דרך השינויים המנטליים ועד לשינוי הגדול מכולם שאין שום דרך להיערך אליו. אין צורך להוסיף שמן למדורת ההורמונים הזו שבוערת היטב גם בלעדיכם. אנא, הקימו לכם אתר שיכול להיקרא מבחינתי - Tragicpregnentstoreis.com ותפלטו לשם את כל סיפורי הזוועות שלכם, בסדר? תודה.
Filed Under: WTF?! Comments:
Posted by Liat on 01/09/2009
כל מי שלא הכניסה את הבטן מעולם - מתבקשת למצוא לעצמה פוסט אחר, זה לא פוסט לשקרניות:).
בחייה של כל בחורה יש רגע קסום ובו מתגלית בפניך האפשרות הקסומה -להכניס את הבטן. זה בטח נשמע פשוט לגברים שביניכם, אבל למעשה מדובר במשימה לא קלה ומחייבת שלאחריה, שום דבר לא נראה/מרגיש/נלבש אותו הדבר.
הכנסת הבטן היא מאורע שכולנו (הקוראת היידי קלום מתבקשת לעבור לבלוג אחר) עברנו במהלך חיינו ושסייע לנו רבות במצבי קיצון מסוגים שונים - השתחלות לשמלה במידה פחות, שהות בים/בריכה, ערב בבר, הליכה לסופר, שטיפת הרצפה, זריקת זבל - בקיצור, כמעט בכל ארוע מכל סוג…
אם אתן לא בהריון, אני קוראת לכן עכשיו לקחת נשימה עמוקה, לשים יד על הבטן שלכן ו-להכניס אותה פנימה. לכמה שתוכלו. איך ההרגשה? נעים סך הכל לא? אז זהו, שמומלץ להתרפק על הרגע ואם אפשר גם לתעד כי יש רגע אחד (וכן, גם הוא כמו כל דבר אחר בהריון ראשון - קורה ברגע אחד שאת לא מסתכלת!) שבו, משימת הכנסת הבטן נעשית בלתי אפשרית טכנית ואף פאטית. ואז? אז מגיע המשבר.
לא משנה באיזו מידה היית לפני ההריון, הרגע הזה שבו את מבינה ומפנימה שהחלק מהרכזי בגופך הופקע ממך - הוא רגע טראומתי ומכונן (לפחות ברמת הטקסטיל והמרחב).
אין לי ומעולם לא היו לי עניינים עם אוכל או עם הגוף שלי. שרדתי את שנות היסודי והתיכון ללא דיאטות ו/או הפרעות אכילה והצלחתי לסיים שירות צבאי מלא באותה מידת מדים אותה קבלתי בבקו"ם. העברתי את שנות העשרים שלי בשלמות גמורה עם מה שאלוהים והגנים העניקו לי ואפילו עברתי בכבוד את השינוי הקל שעבר על הגוף שלי בלילה של יומולדת 30 (עליתי מידה, כן זה קרה תוך לילה). בדיוק בגלל כל הסיבות הללו, לא דמיינתי לעצמי שיש מצב שאעבור משבר גוף בגלל הריון.
ואז נהיה בוקר. והמציאות הכתה בי חזק מאד בראש ובשאר האיברים.
ההבנה חילחלה בי לאט לאט וכמו התקף חרדה קל הרגשתי את הפחד בעמוד השדרה. מרוב שזה היה נראה לי טיפשי אני חושבת שהתנתקתי לרגעים אבל אז ניסיתי ללבוש את החצאית עפרון השחורה של זארה ונגמר לי האויר.
בערך מאז כיתה ט' עת ניסיתי להשתחל לשמלתה הגנובה של לילך אלול (שהגיעה מבנטון ארה"ב!) , לא התאמצתי להכניס ככה את הבטן! אבל אין, שום דבר לא עבד. הבטן נשארה לה תלויה ביני לבין המראה ושתיהן הביטו בי במבט מלא רחמים.
כל מה שחשבתי שידעתי על יחס גוף נפש, אשה בטן, התהפך לי בן רגע. מבחורה שחיה בשלום עם עצמה ועם גופה הפכתי להיות ג'ק המרטש לכל מי שרק היה לי נדמה שמגניב מבט לעבר החלק האמצעי שלי שלא לדבר על המבטים מעוררי האימה שקבל ממני כל מי שהעיז להביע דעתו על הגודל/הצורה/השטח שאני תופסת וכן, זה כולל את האמא האהובה של הגבוה שמבלי משים ורק מתוך אהבה (אנני אני מתה עליך, באמת) קבלה את פני בארוחת השישי האחרונה בקריאות "הי שמיינע"…
הפתרון, כמה לא מפתיע, הגיע מכיוון השופינג או מה שאחותי הקטנה מכנה - "שופינג ת'רפי" (היא מתחילה ללמד את זה, ההרשמה תיפתח בקרוב). אחרי סיבובים מעציבים ומדכאים בחנויות לא רלבנטיות, הגעתי סופססוף למנוחה ולנחלה שממוקמת ברחוב בעלי מלאכה 12 א' ועונה לשם IMA שם תקפו אותי אינסוף שמלמלות, תיקים, מכנסונים ושלל אביזרים לשיער שהשכיחו ממני כל כרס אפשרית. חשבו שם על הכל ומגיע להן פרגון אמיתי ומכל הלב (חוץ מהצ'ק השמנמן שהשארתי שם). השלל - שמלת וינטאז' מעוררת קנאה, מכנסי ספן, חצאית עפרון שחורה!!!, גופיה ורודה גורמה והכי חשוב - שמחה גדולה ותקוה בלב ולזה אין מחיר, לא?
Filed Under: New Comments:
סטארטאפ וויקאנד - האם יהיה תור בשירותי הנשים?
על 
על